זה סיפור קצת אחר כי לא ממש הייתי בקשר עם נועה. האמת היא שלא הכרתי אותה בכלל. הקשר בינינו התבסס על שלום שלום במסדרונות התיכון, מדי פעם אפילו לא היה שלום אלא הנהון ראש עם חצי חיוך. סוג של הסכמה. אני זוכר שתמיד חשבתי שחבל לי שאני לא מכיר אותה טוב יותר, גם בגלל שהיו לנו המון חברים משותפים טובים וגם כי החיוך הזה תמיד סיקרן אותי. אבל זה סיפור על בוקר אחד יחיד, על שיר אחד יחיד וזכרון שישאר לנצח.
אני כבר לא זוכר באיזו שנה זה היה. הלכתי במסדרון לעבר הכיתה והיא הלכה קצת מאחורי, כנראה לכיתה שלה וכמו תמיד באותן שנים, הייתי חייב לזמזם שיר. וזימזמתי את BY MY SIDE של להקת INXS. היא הסתכלה עלי ואמרה שהיא אוהבת את השיר הזה, ושאני אזכיר לה מי שר פה. דיברנו אולי חצי דקה, סיפרתי לה שאלו INXS והם אוסטרלים ושזה אחד השירים האהובים עלי ואם היא אוהבת את זה שתנסה להקשיב לעוד שיר שלהם שנקרא NEVER TEAR US APART.
זהו, אלו היו המילים היחידות שהחלפתי עם נועה. קיויתי שהן לא יהיו האחרונות אבל הן היו.
בוקר אחד, קצת לפני שהתגייסתי התעוררתי ושמעתי בחדשות ברדיו שסולן INXS מייקל האצ'ינס התאבד במלון ריץ' בזמן סיבוב ההופעות של הלהקה. זה היה ה-22 בנובמבר ואני לא אשכח את זה עד היום. איכשהו מתוך כל הדכאון שהייתי בו, התמונה שחזרה ועלתה לי בזכרון היתה של נועה, והחצי דקה שבה דיברנו על הלהקה ועל השיר. יש דברים שאתה זוכר ואתה לא בטוח למה, אתה לא מרגיש שהם היו משמעותיים בחיים שלך, אבל לנצח תזכור אותם. וככה זה היה.
כמה ימים אח"כ נערכה ההלוויה של האצ'ינס. בחדשות של אותו ערב הראו את חברי הלהקה מנגנים בהלוויה לכבודו רק שני שירים. BY MY SIDE היה הראשון, NEVER TEAR US APART היה השני. כאילו נכנסו לי לראש.
מאז, בכל פעם שאני שומע את אחד מהשירים האלה, אני נזכר בנועה, שאותה לא הכרתי בכלל, אבל חלקנו רגע אחד משותף קצר שנחקק לי עמוק בזכרון ואני חוזר אליו לא מעט פעמים במהלך חיי.
ביום פטירתה שמעתי את השיר הזה מספר פעמים וחלקתי אותו עם חברי בדרך היחידה שיש לי לעשות את זה היום, בפייסבוק. ומעתה בכל שנה ב-13 ביולי אעשה זאת שוב.
יהיה זכרה ברוך.