לקראת סוף הטיול בדרום אמריקה, הגענו ביוני 2001 למקסיקו.
יש הרבה מאוד רגעים בטיול/מסע שכזה שנצרבים בך ונלקחים איתך הלאה לכל החיים. אחד מאותם הרגעים היה רגע מופלא בו פגשנו לראשונה שתי בחורות שובות לב, חגית ונועה. באי קטנטן, קסום ומדהים, אי הנשים (Isla Mujeres), על חוף ים בתולי ולבן ראינו אותן יושבות מתחת לעץ הדקל.
אז לא הבנו למה ואיך, אבל ישר נמשכנו אליהן וההתחברות הייתה מיידית.
בין נועה ועמיר נרקם משהו מיוחד. שני פטפטנים לא קטנים שהגיעו תוך זמן קצר מאוד לשיח עמוק ורחב. הקשר בניהם החל כקשר חברי אמיתי ובמהלך אותו יוני, לאורך חופי הים הקריבי, דרכיהם הצטלבו שוב ושוב (לפעמים ביד המקרה ולפעמים ממש לא…) באיסלה מוחרס, קלאב מד קנקון ופלאיה דל כרמן.
התמונה בראש הדף צולמה במדרחוב בפלאיה דל כרמן מול סניף מקדונלדס מקומי. עמיר ואני סעדנו במקדונלדס, בקומה השנייה, כשלפתע הופיעה נועה. לאור הימים האחרונים באותה עת והתחושות שבעבעו בנועה ועמיר, פיניתי את מקומי והשניים נשארו לבד.
השאר היסטוריה…
במהלך הטיול פוגשים הרבה מאוד אנשים, אבל אפשר לספור על יד אחת בלבד את אלו שממשיכים איתך הלאה לחיים, וזאת בדיוק נועה. יש לה יכולת מאגית לחדור אליך ללב ברגעים ספורים. עמוק עמוק ללב! החיוך, הצחוק, האינטליגנציה, הכריזמה, הנועם, האלגנטיות, היופי והחן. נועה הייתה קסם מהלך.
נועה ועמיר המשיכו יחד …