יפה שלי,

חזרנו עכשיו מהבית שלך , היינו עם עמירוש והבנות.

איתי ויובלי שיחקו כ"כ יפה ביחד ושמעתי אותך אומרת לי ממש כמו תמיד "דיקי את
תהיי חמה טובה…." .

יובלי החליטה שהיא מופיעה, היא נעמדה על השולחן, שרה ורקדה
היא הייתה כל כך מקסימה.

וגילגול, גילגול הולכת ומדברת (בעיקר אומרת "אבא") והיא מבינה הכל, היא ילדה מהממת וזה לא ייתכן שאת לא כאן כדי לראות אותן ולגדל אותן בכיף ובאושר עם עמירוש.

כמה ימים אחרי שגילו את המחלה בכית ואמרת לי שאת יודעת שאף אחד לא יודע מה יהיה איתו, אבל
אצלך באמת יש סיכוי שלא תהיי בחתונה של יובלי, ממי שלי מה לא הייתי נותנת כדי שלפחות היית מספיקה להיות ביום הולדת 3 של יובלי.

אני מתגעגעת אליך, מתגעגעת לטלפון בבוקר, אפילו שרב הפעמים אמרת לי שאת עדין בבית או  ניתקת אותי לטובת שיחה עם אמא שלך, מתגעגעת לאס.אם. אסים שהחלפנו במהלך היום (כי לשתינו לא היה זמן לדבר) מתגעגעת לאחה"צ שהיית באה עם יובלי, מתגעגעת לסופי השבוע, לבילויים ביחד, לערבים שהיינו ארבעתינו מתגלגלים מצחוק, מתגעגעת לשיחות והעצות, לתובנות ולכך שתמיד הרגעת את המצפון שלי בכל מה שקשור לקריירה וילדים, מתגעגעת לכנות הזו שלך, לכך שיכלתי לספר לך הכל והאמת שבכלל לא הייתי צריכה לספר כי קראת אותי, הספיק לך מבט אחד שלי כדי לדעת מה אני
מרגישה ומה עובר לי בראש, ניתחת את המצב וייעצת את העצה הכי טובה שיש, אני מתגעגעת אליך וחושבת עליך כל הזמן וכל גופי כואב מרב געגועים.