נועה יקרה,
הגעגועים אלייך עזים. היית בשבילי קודם כל חברה ורק אחר כך עמיתה לעבודה.
את כל ההיריון האחרון והלידה שלנו עברנו צמוד ביחד, מיום ההתעברות פחות או יותר, דרך כל ההתפתחויות, כולל הכאבים.
כל הזיכרונות שלי ממך כל כך מוחשיים, כל כך טריים.
ועם כל הכאב הגדול והחוסר העצום שהשארת אחרייך, אני לא יכולה שלא להיזכר בך בחיוך גדול- בחיוך שלך.
כשאני חושבת עלייך אני חושבת קודם כל על החיוניות שלך, החיוביות שלך והאופטימיות האינסופית.
היית משאב כל כך חשוב עבורי. עבור כל הסובבים אותך.
הלב מסרב להיפרד, את כבר חסרה לי כל כך.
אוהבת לעד,
מיכל