הספד של דקלה קפצן באזכרה

יפה שלי,

חזרנו עכשיו מהבית שלך , היינו עם עמירוש והבנות.

איתי ויובלי שיחקו כ"כ יפה ביחד ושמעתי אותך אומרת לי ממש כמו תמיד "דיקי את
תהיי חמה טובה…." .

יובלי החליטה שהיא מופיעה, היא נעמדה על השולחן, שרה ורקדה
היא הייתה כל כך מקסימה.

וגילגול, גילגול הולכת ומדברת (בעיקר אומרת "אבא") והיא מבינה הכל, היא ילדה מהממת וזה לא ייתכן שאת לא כאן כדי לראות אותן ולגדל אותן בכיף ובאושר עם עמירוש.

כמה ימים אחרי שגילו את המחלה בכית ואמרת לי שאת יודעת שאף אחד לא יודע מה יהיה איתו, אבל
אצלך באמת יש סיכוי שלא תהיי בחתונה של יובלי, ממי שלי מה לא הייתי נותנת כדי שלפחות היית מספיקה להיות ביום הולדת 3 של יובלי.

אני מתגעגעת אליך, מתגעגעת לטלפון בבוקר, אפילו שרב הפעמים אמרת לי שאת עדין בבית או  ניתקת אותי לטובת שיחה עם אמא שלך, מתגעגעת לאס.אם. אסים שהחלפנו במהלך היום (כי לשתינו לא היה זמן לדבר) מתגעגעת לאחה"צ שהיית באה עם יובלי, מתגעגעת לסופי השבוע, לבילויים ביחד, לערבים שהיינו ארבעתינו מתגלגלים מצחוק, מתגעגעת לשיחות והעצות, לתובנות ולכך שתמיד הרגעת את המצפון שלי בכל מה שקשור לקריירה וילדים, מתגעגעת לכנות הזו שלך, לכך שיכלתי לספר לך הכל והאמת שבכלל לא הייתי צריכה לספר כי קראת אותי, הספיק לך מבט אחד שלי כדי לדעת מה אני
מרגישה ומה עובר לי בראש, ניתחת את המצב וייעצת את העצה הכי טובה שיש, אני מתגעגעת אליך וחושבת עליך כל הזמן וכל גופי כואב מרב געגועים.

מכתב לנועה

נועל'ה שלי,

עברה שנה, והחיוך שלך לא יוצא לי מהראש.
איפה שאני לא נמצאת אני רואה אותך.
מופיעה מולי פתאום מטיילת עם העגלה, מחייכת אליי מפינה מרוחקת.
רואה אותך מאחור, דקה וזקופה, עם השיער אסוף בקליפס, ואז את מסתובבת ואני כל כך מתאכזבת לראות שזו מישהי אחרת.
לא משנה מי,
ואז אני אומרת לעצמי,
– נועה לא פה –

בשנה הזו שעברה, למדתי עלייך עוד כמה דברים.
בעיקר כמה אהבו אותך וכמה היית משמעותית בחיים של אנשים כה רבים.
לא שלא ידעתי קודם את כמות האנשים שהיית קשורה אליהם והיו קשורים אלייך, לא ידעתי עד כמה עמוק זה היה.
אני קוראת את כל מה שכותבים באתר שלך, (מאמינה שיש לך אתר?)
וממי, אני קצת מקנאה.
מקנאה בזה שאנשים רבים הכירו אותך בצורות שאני לא הכרתי. ואני גם שמחה כל כך שהצלחת לנגוע בכל כך הרבה אנשים.
אני רוצה להגיד לך שזה לא פרופורציונאלי לכמות החלקיקים שלך בגוף.
איך נועה קטנה כל כך מצליחה לשלב כל כך הרבה דברים ולהיות מסורה לכולם ואת הכל לעשות באופן מושלם?
זוכרת שקראו לך מחופשת הלידה לקבל פרס הצטיינות?
אמרתי לך שאני מעריצה אותך.
ממי, אני מעריצה אותך (ואני לא מאמינה בהערצה), פשוט לא השארת לי ברירה.
אבל יש לך חיסרון אחד גדול,
את לא פה איתנו,
תודי שזה חיסרון ענק.
ממשיכה לראות אותך ואת החלקיקים שלך במשפחה המדהימה שלך, וזה נותן כוח.

עברתי הרבה במהלך השנה הזו, בכל משבר, התלבטות ואושר גדול היית איתי, לחשת באזני דברים שמיועדים אליי בלבד.
ניתחנו ביחד אירועים וסיטואציות. אם היית פה היית כבר יודעת לכוון אותי בדרך הנכונה עם הראיה הכל כך אינטיליגנטית שלך על החיים.
אני זוכרת אותך חיה ותוססת.
ממי, אם זה לא ברור, אני מתגעגעת אלייך מאוד.
את איתי בליבי תמיד.

נ.ב
אני אוהבת אותך (וסליחה על הקיטש),
מור.